השרון: בני זוג אנשי עסקים בנו וילה יפהפייה

למה בחרתי לספר על הפרויקט הזה

יש פרויקטים שאני חוזרת אליהם בראש הרבה אחרי שהם נגמרו, והווילה הזו בשרון היא אחד מהם. בני הזוג, שניהם אנשי עסקים והורים לשלושה, באו אליי עם בקשה שנשמעת פשוטה: בית מודרני שנעים לארח בו, בלי מאמץ ובלי הצגה. אני אוהבת בקשות כאלה. הן מחזירות אותי לדבר שאני מאמינה בו - שעיצוב טוב מתחיל בהקשבה, לא בחומר. לפני שדיברנו על אבן או על עץ, רציתי להבין איך המשפחה הזו חיה באמת. איפה הם מבלים, מתי הם הכי רגועים, מה קורה אצלם בערב רגיל. משם נבנה הכל.

הכתבה המלאה, עם כל התמונות של עמית גושר, מחכה לכם כאן: לכתבה המלאה במאקו »

הכל התחיל מהמגרש

המגרש היה בצורת משולש, 350 מטר, וזה בדיוק סוג האתגר שאני אוהבת. אין נכון ולא נכון בתכנון כזה, יש בחירה מתוך מחשבה. במקום להילחם בצורה, נתתי לה להכתיב. הבריכה, למשל, לא יכלה לשבת במקביל לבית, אז היא מתחילה בניצב אליו. מה שיכול היה להיראות כמו מגבלה הפך לזווית שנותנת לחלל שלו הרבה יותר עניין. זה מה שאני קוראת לו קוהרנטיות חללית - קודם התוכנית והזרימה, רק אחר כך כל השאר.

הבית עצמו, 260 מטר על שלושה מפלסים, נבנה בשנה וחודשיים. אבל הרבה לפני שהגענו לביצוע, ישבנו על התוכנית עד שידעתי שהיא נכונה. סוף מעשה במחשבה תחילה. אני לא ממהרת לביצוע, כי כל דבר שנפתר טוב על הנייר חוסך המון בהמשך.

המטבח כלב הבית

הדבר שהכי אהבתי בפרויקט הזה הוא שהמטבח הפך למרכז. בבית הזה המטבח בעצם מחליף את הסלון. בני הבית מבלים בו את רוב הזמן, אוהבים לארח, ואוהבים את הבריכה - אז בניתי את החלל כך שהכל מדבר אחד עם השני. דלת הכניסה נפתחת לחלל הציבורי, פינת האוכל מימין והמטבח ממול, ומשניהם רואים את הבריכה דרך קירות הזכוכית. זו בשבילי פתיחות ואור במיטבם: חיבור פנים-חוץ שמרגיש טבעי, לא מאולץ.

את המטבח תכננתי כשני קווים מקבילים - קיר ארונות בחיפוי עץ מול אי גדול עם משטח קוריאן, חזיתות אלומיניום ומקרר יינות אינטגרלי. שולחן האוכל מלבני ומינימליסטי, עם פלטה בגימור בטון. עץ, בטון, אבן - חומרים נצחיים שאני חוזרת אליהם שוב ושוב, כי הם לא הולכים אחרי טרנד ורק מתייפים עם הזמן.

הפסל של הבית

בין הסלון למטבח מפרידות המדרגות המרחפות, ואני קוראת להן הפסל של הבית. מדרגות עץ שמחוברות לשני קירות - אחד מחופה בטון חשוף והשני מזכוכית. הן מפרידות בין החללים בלי לחסום אותם, ובאותה נשימה הן אלמנט פיסולי שקט שהעין נחה עליו. זה בדיוק הרעיון של שקט בעיניים: חלל שאוהבים לחיות בו לאורך שנים, בלי ניגודים צעקניים.

בסלון בחרתי גוני אפור, ספה גדולה ושתי כורסאות, וקמין פינתי עם דופן זכוכית שרואים אותו גם מהמטבח. מסך הטלוויזיה יושב בתוך ספרייה לבנה עם מחיצות עץ שממשיכה מעבר לפינה לכיוון המטבח. הכל טון על טון, הכל זורם.

למעלה: הפרטיות של המשפחה

בקומה העליונה נמצאים יחידת ההורים וחדרי הילדים, והרצפה כולה בפרקט פישבון. ביחידת ההורים ארון קיר גדול ואפור עם ידיות נסתרות, ומיטה בריפוד אפור. חדר הרחצה של ההורים מחופה באריחי גרניט פורצלן דמויי שיש בגודל גדול במיוחד, והמקלחון רחב מהרגיל - כי הפרטים הקטנים האלה הם שעושים את ההבדל בין בית יפה לבית שנעים לחיות בו.

גם בשירותי האורחים למטה השקעתי: רצפה וקיר בחיפוי שיש, ותאורה נסתרת בנישה. זו בדיוק הפונקציונליות שאני אוהבת - עיצוב שמשרת את האנשים לאורך שנים, ולא רק מרשים ביום הראשון.

מה אני לוקחת מהבית הזה

הווילה הזו היא בשבילי דוגמה טובה למה שאני מנסה לעשות בכל בית פרטי: להתחיל מהאנשים ומהדרך שבה הם חיים, לתת למגרש ולתוכנית להוביל, ורק אז לבחור חומרים שיישארו יפים גם בעוד עשרים שנה. זה לא עיצוב שצועק. זה עיצוב שמלווה משפחה.

רוצים בית שמתחיל מהקשבה?

אם אתם לפני תכנון של בית פרטי או וילה, שווה להתחיל בשיחה שמאפשרת להכיר קודם את האנשים ורק אחר כך את החלל. בתכנון של בתים פרטיים, בתהליכי עיצוב בתים פרטיים או בפרויקטים של אדריכלות וילות, חשוב ליצור בית שמתאים לאורח החיים, לטעם האישי ולצרכים היומיומיים שלכם. כמעצבת פנים בשרון, אני מאמינה שתכנון נכון מתחיל מהקשבה, מחשיבה על הפרטים הקטנים ומהיכולת לחבר בין אסתטיקה, נוחות ותחושת בית. תוכלו גם לקרוא עוד על הגישה שלי לכתבה המלאה במאקו.