שמחתי להתארח ב"הקומה ה-12" ולדבר על אחד הנושאים שאני מתעכבת עליו הרבה יותר ממה שנהוג לחשוב: הדלתות והחיפויים בבית. אלה בדיוק הפרטים שרוב האנשים לא שמים לב אליהם במודע, אבל הם אלה שקובעים אם החלל מרגיש שלם או קטוע. רציתי להרחיב כאן על הדרך שבה אני מסתכלת עליהם.
דלת היא לא רק מעבר, היא חלק מהקיר
הרבה פעמים מתייחסים לדלת כאל פריט טכני, משהו שסוגרים ופותחים. אני מסתכלת עליה אחרת. דלת יכולה להיעלם לתוך הקיר ולתת לחלל להמשיך בלי הפרעה, או להפך, להפוך לאלמנט שמושך את העין. שתי הבחירות לגיטימיות, אין פה נכון ולא נכון, זה תלוי במה שהחלל צריך. בבתים שאני מתכננת אני אוהבת דלתות בגובה מלא, בלי מלבן בולט, שמתמזגות עם הנגרות ועם הקיר. ככה נשמרת התחושה של רצף, של חלל אחד שזורם, וזה בדיוק מה שאני מכנה קוהרנטיות חללית.
חיפוי הוא מה שנותן לחלל את השקט שלו
אותו עיקרון עובד בחיפויים. קיר מחופה עץ, למשל, יכול להפוך פינה סתמית לאלמנט מרכזי בחלל, חמים, עוטף ושקט בעיניים. אני משתמשת בחיפויים כדי ליצור רציפות בין החדרים ולהסתיר מה שלא צריך להיראות: פתחים, אחסון, מעברים. כשמתכננים את זה נכון, מקבלים בית שמרגיש נקי ומסודר בלי שהוא מרגיש קר. זו אחת הסיבות שאני כל כך אוהבת לעבוד על בתים פרטיים, שבהם יש מקום לתכנן את הנגרות והחיפויים לפי המידה של המשפחה ולא לפי מוצר מדף.
הפרטים הקטנים עושים את ההבדל הגדול
ידית נסתרת, מלבן שמתמזג, חיפוי שממשיך מקיר לדלת בלי תפר. אלה נשמעים כמו פרטים זניחים, אבל הם ההבדל בין בית יפה לבית שנעים לחיות בו. אני מאמינה ש"סוף מעשה במחשבה תחילה", ולכן את הדלתות והחיפויים אני מתכננת כבר בשלב הראשוני, יחד עם החלוקה של החלל, ולא כתוספת בסוף. בפרויקטים של עיצוב פנים מודרני יוקרתי זה קריטי במיוחד, כי שם דווקא הפשטות והניקיון הם מה שיוצר את תחושת היוקרה, לא העומס.
חומרים שנשארים יפים לאורך זמן
כשאני בוחרת דלתות וחיפויים, אני בוחרת חומרים נצחיים: עץ אמיתי, גוונים טבעיים, גימורים שלא הולכים אחרי טרנד. חומר טוב רק מתייפה עם השנים, וזו בחירה אחראית כשמתכננים בית שאמור ללוות משפחה לאורך זמן. הגישה הזו מלווה אותי בכל פרויקט, מבית פרטי ועד אדריכלות יוקרה בקנה מידה גדול, ואני מביאה אותה גם ללקוחות שלי כאן בשרון והמרכז.
לצפייה בפרק
מוזמנים לצפות בקטע המלא מ"הקומה ה-12", שבו אני מרחיבה על הנושא:
