הפרויקט הזה הוא אחד מאלה שאני אוהבת לספר עליהם, כי הוא מתחיל בבעיה. בית בן 25 שנה באחת מערי השרון, 220 מטר, משפחה של זוג בשנות הארבעים ושלושה ילדים. הם גרו בו כבר עשור, והגיע הרגע שבו הבית כבר לא ענה על מי שהם היום. אבל היה שם דבר אחד שאי אפשר היה להתעלם ממנו: הממ"ד, שנבנה בדיוק בלב קומת הכניסה, חוצה את כל הפונקציות הציבוריות ונראה כמו נטע זר.
להפוך את הלימון ללימונדה
אפשר להסתכל על ממ"ד כזה כעל אסון תכנוני, ואפשר להסתכל עליו אחרת. אין נכון ולא נכון, יש בחירה. החלטתי לא להסתיר אותו אלא להפוך אותו לאלמנט. חיפיתי את המעטפת החיצונית שלו, זו שפונה לחלל הציבורי, בקוביות עץ אלון מסורק, והדגשתי אותן בתאורה היקפית נסתרת שמשולבת בהנמכת תקרה מנותקת.
מה שהיה מפגע הפך לאלמנט דקורטיבי שמשתלב בהרמוניה עם פינת האוכל והמטבח. זו בדיוק הגישה שאני מביאה לכל בית פרטי: לתת לנתונים של המבנה להוביל, במקום להילחם בהם. כשעושים את זה נכון, מקבלים קוהרנטיות חללית - הכל מדבר אותה שפה, גם מה שלא בחרנו מלכתחילה.
המדרגות: דיוק שלא רואים
גרם המדרגות הישן והמאסיבי רוסק, ובמקומו תכננתי גרם חדש. היה לי חשוב שהמדרגות ידברו את שפת הבית. נעזרנו בקונסטרוקטור והשתמשנו בבטון מיוחד עם תוספים שמאפשרים לו להיות חזק ועמיד גם במסה קטנה יותר של חומר. היציקה הייתה מורכבת ודרשה רמות גבוהות של דיוק, וכך השגתי בדיוק את מה שרציתי - דיסוננס בין הבטון המאסיבי לדקיקות של המדרגות בפועל. המעקה הושתל בילט-אין עוד לפני היציקה עצמה, וכדי לשמור על המראה המרחף השתמשתי בכבלי פלדה דקיקים.
זה הרגע שבו הצד הטכני והצד האמנותי נפגשים, וזה בדיוק החלק שאני הכי אוהבת. סוף מעשה במחשבה תחילה. פתרון כזה לא נולד בשטח, הוא נולד על השרטוט.
עשרה מטר ששינו הכל
המטבח המקורי היה קטן מדי. ביצענו תוספת בנייה של כעשרה מטרים בסך הכל, וזה יצר הבדל מהותי בזרימה של החלל כולו. את המטבח עיצבתי בקווים נקיים וגאומטריים, בגוון אחיד עם מסגרות אלומיניום. החזיתות הצמודות לקיר צבועות בגוון מוקה אפרפר, המשטחים מאבן גרניט טבעית עם גידים עדינים, והאי עשוי אלומיניום. כל אלה משתלבים עם קירות העץ שעוטפים את הממ"ד ומשתתפים בסצנה.
פינת האוכל היא החלל הראשון שרואים כשנכנסים לבית, ולכן רציתי לעצב אותה כיצירת אמנות אורגנית וטבעית. בחרנו בקפידה פלטת אבן גרניט טבעית מיוחדת מאוד, ובניתי עבורה בסיס מברזל. הכיסאות השחורים והמינימליסטיים מאפשרים לה לזרוח בלב החלל, ומאחוריה נגלית הגינה. חומרים נצחיים - אבן, עץ, בטון, ברזל - שרק מתייפים עם הזמן.
הסלון: להכניס את החוץ פנימה
אחד הפתחים המקוריים הורחב לגודל מקסימלי, לחזית זכוכית קבועה שמכניסה את החצר המטופלת פנימה במלוא העוצמה. לצדה תכננתי חזית ויטרינה נוספת שממנה יוצאים לגינה. פתיחות ואור הם דבר שאני מחפשת בכל פרויקט, כי הם משנים את התחושה בחלל יותר מכל פריט.
במרכז הסלון ספרייה עוצמתית מחופה לוחות אלומיניום באפקט ווש, ומאחוריהם מסתתרות גם יחידות המיזוג של הקומה. וספת הרביצה עשויה עור וממולאת בפוך נוצות, כי בסוף בית הוא מקום שחיים בו, לא רק מסתכלים עליו.
כל סנטימטר עובד
הקומה העליונה אינה גדולה במיוחד, ולכן היה לי חשוב לייעל בה כל פונקציה. במסדרון יצרתי ארון שירות שמסתיר בתוכו את מכונת הכביסה, המייבש ומוצרים נוספים, כולל תמי 4 שמשמש בעיקר את הילדים כשהם צמאים בלילה. הכל מוסתר מאחורי חזית מאווררת ומחורצת בצביעה אפוקסית.
הקומה רוצפה בפרקט עץ אלון מעושן בפריסת פישבון, שמקנה לה חמימות. חדרי הילדים תוכננו בהתייחס לתחביבים ולטעם שלהם, וחדר הרחצה המשותף עוצב בקווים קלאסיים ונקיים שיישארו רלוונטיים גם בעוד שנים. זו הפונקציונליות שאני מאמינה בה - עיצוב שמשרת את המשפחה לאורך זמן.
המאסטר: אי של שקט
חדר השינה של ההורים לא היה גדול, אבל סיפוח המרפסת של הקומה חולל בו שינוי דרמטי. עד השיפוץ היציאה למרפסת התבצעה דרך החדרים, והיום היא עוברת דרך חדר השינה של בני הזוג ומוקדשת לשימושם הבלעדי.
שמרתי על ניקיון ומינימליזם כדי לתת לאזור השינה מראה מרווח יותר, וכדי ליצור תחושה חמימה ואישית שילבנו שידה שהוזמנה במיוחד אצל נגר, שידות צד ועבודות אמנות. זה בשבילי שקט בעיניים - חלל שנכנסים אליו והכתפיים יורדות.
גם חדר הרחצה הצמוד אינו גדול, אבל הוא מושקע מאוד. את הקירות חיפינו בגרניט super white, אבן טבעית עם דוגמה עוצמתית שמוסיפה עושר ויזואלי לחלל נקי. בקצה מחכה מקלחון גדול עם ספסל מרחף, נישה נסתרת לסבונים ושתי מערכות ברזים למקלחת זוגית. הוספנו רמקולים בתקרה, חימום תת-רצפתי ואסלה חכמה. ארון האמבט עשוי פורניר אלון מסורק צבוע בלבן, עם משטח קוריאן. זה בדיוק העיצוב פנים מודרני ויוקרתי שאני אוהבת: החלל מונוכרומטי ונקי, והחומר הוא זה שמוסיף את העניין.
מה שלמדתי מהבית הזה
שיפוץ הוא לא רק מתיחת פנים. הוא הזדמנות לחשוב מחדש על איך המשפחה חיה. הבית הזה נבנה לפני 25 שנה עבור אנשים אחרים ולצרכים אחרים, והתפקיד שלי היה להתאים אותו לאנשים שגרים בו היום. וכמו בכל פרויקט, מה שנראה בהתחלה כמו המכשול הגדול ביותר - הממ"ד באמצע הסלון - הפך בסוף לדבר שהכי מדברים עליו. את הגישה הזו אני מביאה ללקוחות שלי כאן בשרון ובמרכז, בין אם מדובר בבנייה מאפס או בשיפוץ של בית קיים.
